כימיה בראיון עבודה

יש אנשים שיש לנו כימיה טבעית איתם ושמוצאים חן בעינינו ממש ממבט ראשון. אלה אנשים שאנחנו רוצים להיות בחברתם, נעים לנו להביט בהם ואנחנו רוצים לשמוע מה יש להם לומר. לעומתם, יש אנשים שאין לנו כימיה איתם בכלל. הם "לא באים לנו טוב", אין לנו בכלל עניין בהם ושום רצון להיות בחברתם. ויש כמובן את רוב האנשים, שביחס אליהם אנחנו נמצאים איפשהו על הרצף הזה שבין כימיה טובה לבין חוסר כימיה.

בראיון עבודה חשוב וכדאי שתהיה כימיה טובה, גם אם המראיין לא יהיה המעסיק הישיר. למה בעצם?

מנקודת המבט של המראיין/ת:

ככל שמראיין מרגיש יותר כימיה, כך הוא יהיה יותר קשוב אל המועמד/ת. המראיין יהיה יותר פתוח למסרים של המועמד ויטה לפרש אותם בצורה חיובית ואמינה. כלומר, הכימיה היא כמו משקפיים וורודים שדרכם המראיין מסתכל על המועמד.

מנקודת המבט של המועמד/ת:

ככל שמועמד מרגיש יותר כימיה, כך הוא יוכל להיות יותר במיטבו/ה. הוא ירגיש בטוח, רגוע ועם תחושת מסוגלות גבוהה. המועמד יצליח להביא את עצמו לידי ביטוי בצורה אותנטית ומקרבת. הדיבור הפנימי של המועמד/ת יהיה חיובי, ורעשי הרקע המחלישים יפחתו באופן משמעותי. כלומר, הכימיה היא כמו משקפיים וורודים שדרכם המועמד רואה את עצמו.

כיצד יוצרים כימיה טובה בראיון עבודה?

• אותנטיות

• קשר עין

• מרחב אישי

• שיקוף והתאמה

אותנטיות

המסרים בתקשורת בינאישית נחלקים באופן הבא:

תקשורת לא מילולית (שפת גוף)- יציבה, אופן ישיבה, מחוות ידיים, תנועות רגליים, הבעות פנים, קצב ועומק הנשימה - 55%

קול- עוצמה, טון, קצב, גובה הצליל- 38%

תוכן וסגנון שיחה- 7%

כאשר יש הלימה בין התוכן לבין שפת הגוף והקול, המועמד מתנהג כפי שהוא מרגיש. התקשורת היא אותנטית ואמינה באופן טבעי, ללא מאמץ, ללא "משחק" ובלי כוונה מיוחדת. הלימה כזאת נקראת קונגרואנטיות והיא מאפשרת כימיה טובה. לעומת זאת, כאשר אין הלימה (א-קונגרואנטיות) יהיה פער בין התוכן לבין שפת הגוף והקול, והמראיין יחווה את המועמד כאדם לא אותנטי ולא אמין.

לדוגמא: כאשר מועמדת מספרת על הצלחה או הישג בעבודה והיא אותנטית, טון הדיבור שלה יהיה שמח, גאה, מרוצה, או אנרגטי וכדומה. אם היא לא אותנטית, טון הדיבור שלה יהיה נבוך, הססני, אדיש או מאולץ.

קשר עין

סוג המבט:

קשר עין טוב הוא יציב אך לא חודר, רציף אך לא אינטנסיבי מידי. באופן טבעי אנו מביטים בעיניים ונפרדים מידי פעם. לכן, שימו לב שלא "לנעול" מבטים באופן שעלול לגרום אי נוחות.

טיב המבט:

תוכלו לבחור להתחבר להווייה (רגש) שאותה תרצו "לשדר" במבט שלכם. בחרו הווייה שמתאימה לסוג התפקיד ולדרישות המשרה. למשל: רשמיות, רצינות, הצלחה, סקרנות, אמפתיה, או שאפתנות, וכדומה. כמו כן, שימו לב שתהיה הלימה בין טיב המבט לבין הקול ותוכן הדברים, על מנת שתהיו קונגרואנטיים ואותנטיים.

מרחב אישי

לכל אדם יש מרחב אישי ורצון לשמור עליו מפני זרים. הגבול הדימיוני של המרחב האישי לא זהה בין אדם לאדם וגם דרישות הסף לעבור את הגבול הזה הן אחרות. לכן, כבדו את "גבולות הגזרה" של המראיין. השאירו את כל החפצים האישיים שלכם בחזקתכם ואל תניחו שום דבר על השולחן. אם יש לכם תיק, הניחו אותו על הרצפה לידכם ולא על הכסא. אל תניחו את כפות הידיים או המרפקים על השולחן. כמו כן, אל תרכנו קדימה אל עבר המראיין אלא אם אתם מגיבים לתנועה כזאת מצידו/ה.

שיקוף והתאמה (Rapport)

הנחת היסוד היא שדומה נמשך לדומה: People like you when you are alike them.

כאשר יש לנו כימיה עם אדם אחר אנו מרגישים נוח ובטוח בחברתו. אנו "מסתנכרנים" איתו באופן טבעי ולכן מחקים ומתאימים את סגנון התקשורת שלנו לשלו בצורה לא מודעת. אנו משקפים האחד את השני, נמצאים "על אותו גל", ונוטים להבין ולהעריך האחד את דעותיו של השני.

לכימיה הזאת, שבאה לידי ביטוי בשיקוף והתאמה, קוראים בשפת ה-NLP ראפור. (Rapporter בצרפתית: לקבל בחזרה). כאשר אנו נמצאים בכימיה טבעית עם אדם אחר, אנחנו מחזירים לו את בבואתו, משקפים לו את עצמו ונמצאים איתו "בסינכרון".

כאשר אין ראפור באופן טבעי, או כאשר רוצים להעמיק את הראפור הקיים, אפשר לעשות זאת באמצעות שיקוף והתאמה מכוונים. העמקה של הראפור בצורה מודעת תגרום לתקשורת טובה ומקרבת.

לחיצת יד

חכו והמתינו בסבלנות למראיין. אם יושיט יד ללחיצה, הושיטו את ידכם. אם יבחר שלא לעשות כן, כבדו את ההחלטה. בכל מקרה, היו קשובים ורגישים לסוג הלחיצה.

- עד כמה לחיצת היד חזקה או חלשה?

- כמה זמן נמשכת לחיצת היד?

- האם הלחיצה בכף יד מלאה או רק בחלק מהאצבעות?

נסו להתאים את עצמכם, על מנת שהפער בינכם לבין המראיין לא יהיה קיצוני מידי.

שיקוף של קול ושפת גוף

ישנם כמה סוגים של "סינכרון" בכל הנוגע לשימוש בקול ובשפת הגוף:

Mirroring - (שיקוף כמו מול מראה (ימין מול שמאל

למשל:

# המראיינת מניחה את ראשה על כף יד ימין והמועמדת מניחה את ראשה על כף יד שמאל.

# המראיינת מניחה את כף יד ימין על כף יד שמאל והמועמדת מניחה את כף יד שמאל על כף יד ימין.

שיקוף מהסוג הזה יוצר כימיה במהירות, אבל עלול "להתגלות" בקלות ולגרום למבוכה ואי נוחות, אם יתבצע שוב ושוב לאורך זמן...

Matching - (שיקוף בהצלבה (ימין מול ימין

למשל:

# המראיין מניח את ידו השמאלית על המשענת והמועמד מניח את ידו השמאלית על המשענת, זמן מה אחריו.

# המראיין מדבר בקצב מהיר והמועמד מגביר את קצב הדיבור שלו בהתאם.

שיקוף מהסוג הזה, במיוחד אם הוא מושהה מעט, יהיה פחות גלוי לעין. שיקוף כזה הוא יותר "אלגנטי" ומשתלב בטבעיות במהלך השיחה.

Cross Over Mirroring\Matching

שיקוף של אלמנט אחד בלבד מתוך סך ההתנהגות.

למשל:

# המראיינת משלבת את רגליה והמועמד משלב את ידיו.

# המראיין מגביר את קצב הדיבור והמועמדת מהנהנת בראשה באותו הקצב.

שימו לב: שיקוף והתאמה של קול ושפת גוף לא מתוך כוונה ליצור מצג שווא אלא מתוך כבוד לתפישת עולמו של הזולת. זאת לא מניפולציה אלא מתן לגיטימציה לנקודת מבט אחרת משלך.

תוכן וסגנון שיחה:

הקשיבו לסוג התקשורת של המראיין.

כל אדם נוטה לראות את העולם דרך הפילטר החושי הדומיננטי שלו: שמיעה (Auditory), ראייה (Visual), תחושה (Kinesthetic), או דיבור פנימי (Auditory Digital).

לדוגמא:

# אתמול טיילתי בחוף הים. הקשבתי לרחש הגלים ולצחוק של ילדים משתוללים במיים. מרחוק שמעתי את הקריאות של מוכר הארטיקים ואת הנקישות של המטקות. (שמיעה)

# אתמול טיילתי בחוף הים. הסתכלתי על הגלים, ראיתי את השמש מבעד לעננים, אספתי צדפים יפים ונהניתי לצפות בילדים משחקים בחול ובונים ארמונות מקושטים. (ראיה)

# אתמול טיילתי בחוף הים. החול היה חמים. הלכתי על קו המיים וקצף הגלים דיגדג את כפות רגליי. הרוח נשבה בנעימות והגלידה שאכלתי היתה רכה וטעימה. (תחושה)

# אתמול טיילתי בחוף הים. הלכתי בנחת וחשבתי לעצמי עד כמה היום יפה, השמש חמימה והגלים נעימים. זמזמתי לעצמי שירים שאני אוהבת והתלבטתי באיזו גלידה לבחור. (דיבור פנימי)

שימו לב מה הפילטר הדומיננטי של המראיין, ונסו להתאים את עצמכם ולהשתמש בו. למשל, אם המראיין שואל אותך "מדוע את חושבת ש....?" (דיבור פנימי) התחילי את התשובה באותו פילטר חושי: "אני חושבת ש..." ולא, "נראה לי ש..." (ראיה) או, "אני מרגישה ש..." (תחושה)

הקשיבו למילות מפתח, ביטויים שגורים, מטאפורות ולז'רגון המקצועי של המראיין.

אם מראיין בוחר במילים מסויימות לתיאור פעולה או מצב כלשהו, השתמשו באותן המילים.

לסיכום

כימיה היא תהליך טבעי שמתרחש בצורה לא מודעת. יחד עם זה, כאשר אין כימיה ראשונית עם מראיין/ת, או רוצים להעמיק את הכימיה הקיימת, אפשר לעשות זאת באמצעות אותנטיות, קשר עין, שמירה על מרחב אישי ויצירת ראפור, ובתנאי שהכוונה היא לאפשר תקשורת מקרבת וליצור הזדמנות להיכרות אותנטית ומשמעותית.

בהצלחה!